עבור רובינו התשובה האינטואיטיבית לשתי השאלות האלה היא כנראה – ברור שיותר.
כולנו מחברים בין התקופות הטעונות והמורכבות הללו לתחושת לחץ וחרדה ואת אלה אנחנו מחברים לעישון. מבדיקה שערכנו בשטח העובדות מספרות סיפור אחר לגמרי. לפי הנתונים מסתבר שבתקופות האלה הילדים והנוער לא רק שלא מעשנים יותר, הם מעשנים פחות.
למה זה קורה?
אנחנו יודעים שהשפעה חברתית היא אחד הכוחות החזקים ביותר בחייהם של ילדים ובני נוער באופן כללי, וכשזה מגיע להתנסויות בעישון ואימוץ ההרגל נראה שזה הגורם המשפיע ביותר. למעשה, נמצא שחברים מעשנים מכפילים את הסיכון שילדים ונוער בגילאי 10 עד 19 יתחילו וימשיכו לעשן, במיוחד אם מדובר בחברים קרובים.
בתקופת הקורונה וגם בתקופה שאחרי ה-7 באוקטובר כמות החשיפה החברתית של הילדים והנוער ירדה. בית ספר, חוגים, מפגשים כולם עברו למתכונת מצומצמת עד בכלל לא ובהעדר חשיפה חברתית לא הייתה גם השפעה חברתית וכתוצאה הילדים והנוער התנסו פחות ועישנו פחות.
לחץ חברתי - לא מה שחשבת
כולנו מכירים את הרעיון של ילדים "מדרדרים". אלה שבאים ובאופן אקטיבי לוחצים על הילדים שלנו לנסות לעשן. הרעיון הזה עומד מאחורי לא מעט תוכניות חינוך לבריאות וקמפיינים פרסומיים עבור ילדים ונוער שמתמקדים בהנגשת דרכים להתנגד ללחצים חיצוניים ולהגביר את הביטחון להגיד "לא!".
האם זה באמת המצב? האם הכל נשען על "לחץ חברתי" שמופעל על הילדים ואם רק נלמד אותם להגיד "לא" ילדים יפסיקו לעשן והמעגל הקטלני יעצר?נראה שהמציאות, כהרגלה, מורכבת יותר. למשל במחקר קבוצות מיקוד שנעשה באנגליה בני הנוער דחו את הרעיון שהם "קורבנות" של לחץ חברתי. מנקודת מבטם זה עומד בסתירה מוחלטת לתחושות שהם מעריכים מאוד בגילאים האלה כמו אוטונומיה ואינדיבידואליות. לדעתם תפיסת הקורבן לא לוקחת בחשבון שיש להם רצונות עצמאיים וגם אם הם עושים את זה מתוך רצון להתאים לקבוצה מסוימת, הם אלה שבאופן אקטיבי בוחרים להתנסות ואפילו לאמץ את ההרגל בלי שאף אחד ילחץ עליהם. גם בסקרים שנערכו בארה"ב אמרו בני הנוער שמה שהוביל אותם להתנסות בעישון לא היה לחץ חברתי גלוי אלא לחץ פנימי לעשן בנוכחות מתבגרים אחרים שעישנו. אמירה שמצאה גיבוי בעשרות מחקרים נוספים.
בשורה התחתונה גם אם מופעלת מידה מסוימת של לחץ חברתי ישיר וגלוי להתנסות בעישון נראה שההשפעה שלו פחותה בהרבה ביחס להשפעה העקיפה של נורמות חברתיות (ממשיות או נתפסות) ושל הלחץ הפנימי שמרגישים הילדים ובני הנוער להתאים אליהן בכדי להשתייך לקבוצה כזאת או אחרת.
חשוב לציין שהימצאות סביב ועם מעשנים מגבירה גם את הסיכון לעישון בגלל שהיא מייצרת נסיבות שתומכות בעישון – אפשר בקלות לשנורר סיגריה, לחלוק סיגריה אלקטרונית, לגלגל כמה סיגריות מאותה אריזה של טבק לגלגול, להאשים את הריח בחבר המעשן וכו'.
עוד נקודה מעניינת בהקשר הזה היא שבד בבד עם ההשפעה העקיפה של נורמות חברתיות והרצון להשתייך לקבוצה מסוימת, יש גם נטייה להימשך מראש לקבוצות שהילדים והנוער תופסים כדומות להם – כלומר ילד שרוצה להתנסות בעישון או כבר מעשן ימשך לקבוצה שהחברים בה נמצאים במקום דומה.
אז מה הורים יכולים לעשות?
ישנן כמה דרכים באמצעותן אפשר להגן על הילדים:
- כדאי למתן השפעות שליליות באמצעות מניעת קשרים עם ילדים ובני נוער שמשתמשים במוצרי טבק וניקוטין. זה אולי מרגיש קצת לא נעים, אבל כפי שניתן לראות מהספרות המחקרית, זה ללא ספק אפקטיבי.
- כדאי לכלול שיחות פתוחות בנושא כחלק מהתקשורת השוטפת. את השיחות האלה חשוב לקיים באופן מכיל ולא שיפוטי ובמטרה לנהל דיאלוג פתוח, אינפורמטיבי וקשוב.
- כמה וכמה מחקרים דיווחו על סגנון הורות חיובית כגורם שמפחית את הסבירות של המתבגרים ליצור חברויות עם מתבגרים שמעשנים. סגנון הורות חיובי מדגיש את החשיבות של בניית קשרים חזקים וחיוביים בין הורים וילדים באמצעות טיפוח תקשורת פתוחה, יצירת סביבה בטוחה ותומכת, תיאום ציפיות וגבולות, נוכחות, הקשבה פעילה ואמפתיה.
- במחקרים רבים בעולם כמו גם בקבוצות המיקוד שאנחנו ערכנו במיזם למיגור העישון הילדים והנוער שיתפו את הקשר בין התמודדות עם תחושות לחץ ומצוקה, ועישון מוצרי טבק וניקוטין כאמצעי להפחתת מתח והרפיה. חשוב להיות ערים למצבם הנפשי של הילדים ולדאוג להציע אלטרנטיבות חיוביות שיכולות לעזור להם להתמודד עם המצב ולשחרר לחצים ומתחים.
יש לך שאלות?
רוצה פרטים נוספים?
נשמח לשמוע ממך info@smokefree.org.il
