חברים שמעשנים: מה עושים עם זה?

סקרנות ועמדה ברורה, לא פאניקה

הדרך שבה פותחים את השיחה חשובה לא פחות מהמילים עצמן. אם באים מתוך לחץ או כעס, הילדים עלולים להיכנס מיד למגננה. גישה יעילה יותר משלבת בין סקרנות ורצון אמיתי להבין את החוויה שלהם לבין עמדה הורית יציבה, שלא מטשטשת את המסר נגד עישון. 

כשהילדים מבינים שבאים להקשיב ולא לתפוס אותם ״על חם״ או להעניש, גדל הסיכוי שישתפו במה שבאמת קורה. 

להפריד בין החברים לבין העישון

כשיש חברים שמעשנים, זה לא אומר שכל הקשר איתם שלילי. משפטים כמו ״החברים האלה מדרדרים אותך״ עלולים לגרום לילדים להגן עליהם ולהפסיק לשתף.

עדיף לדבר ישירות על מה שמדאיג: ״ברור לי שהחברות הזאת חשובה. מה שמדאיג אותי הוא לא הקשר, אלא העובדה שהעישון מאוד נגיש לך עכשיו".

לחשוף את ההשפעה השקטה

בגיל הנעורים יש מתח קבוע בין הרצון להשתייך לבין הרצון לחשוב לבד ולא להיגרר. לכן כדאי לדבר עם הילדים על הפער בין מה שנראה נפוץ ומקובל לבין מה שקורה באמת. 

כשהם מזהים שהתחושה ש״כולם עושים את זה״ מושפעת מאוד ממה שהם רואים סביבם ולא בהכרח משקפת את המציאות, יהיה להם קל יותר לעצור ולחשוב באופן עצמאי. 

לתת מילים לסירוב ורשת ביטחון

כשיש סיכוי שיציעו לילדים לעשן, אפשר לחשוב יחד על משפט קצר שירגיש להם טבעי ויסגור את העניין בלי דרמה. 

אפשר גם לסכם מראש שבמצב שלא נעים להישאר בו, שולחים הודעה מוסכמת ומבקשים איסוף בלי כעס ובלי תחקיר. הידיעה שיש דרך יציאה בטוחה מורידה חלק מהלחץ.

זה המקום להדגיש בפני הילדים שחברות טובה יכולה להתמודד עם סירוב. היא לא אמורה לדרוש ויתור על גבולות. 

להרחיב את מעגלי השייכות 

כשכל העולם החברתי יושב על קבוצה אחת של חברים, קשה יותר לשמור על גבולות, כי מרגישים שאין באמת אלטרנטיבה. זה הזמן לעודד קשרים גם במסגרות אחרות, כמו חוגים, תנועות נוער או בשכונה. לא כתחליף לחברים הקיימים, אלא כדי לפתוח עוד אפשרויות ולהפחית את התלות בקבוצה אחת.