אם חשבתם שבית הספר הוא מתחם נקי מעישון, הנתונים הבאים יפתיעו אתכם.
סקר שנערך ב-2025 בקרב ילדים ונוער בישראל מראה עד כמה התופעה קרובה לילדים שלנו: כשליש מהתלמידים בגילאי 12–17 דיווחו על עישון ליד שער בית הספר או הגדר. בתיכון, כמעט מחצית דיווחו על עישון בחצר בית הספר, וכ-4 מתוך 10 דיווחו על עישון במקומות מוסתרים כמו השירותים.
עישון מול העיניים, כל יום
כשעישון נמצא בסביבה לאורך יום הלימודים, קשה להתחמק מההשפעה המצטברת שלו:
- העישון נראה פחות חריג – רוב התלמידים לא מעשנים. אבל כשעישון נוכח לפני, אחרי ותוך כדי בית ספר, הוא יכול להיראות נפוץ הרבה יותר ממה שהוא באמת, ועם הזמן גם להיתפס כפחות מסוכן וכעוד חלק מהשגרה.
- הסקרנות גדלה – כשרואים מוצרי עישון בסביבה וחברים שמשתמשים בהם, הסקרנות כלפי העישון יכולה להתחזק ולהפוך גם לרצון לנסות.
- הנגישות עולה – כשמוצרי טבק וניקוטין נמצאים בסביבה הקרובה, הרבה יותר קל להגיע אליהם. לא צריך לחפש, לקנות או לתכנן מראש. האפשרות לנסות פשוט נמצאת שם, אצל חברים ובמרחק נגיעה.
לא צריך "לחץ" כדי להיות מושפעים
כשאומרים "לחץ חברתי", בדרך כלל עולה הדימוי הישן של מישהו שמציע סיגריה ומנסה לשכנע אחרים לנסות. בפועל, אצל ילדים ונוער ההשפעה החברתית עובדת בצורה הרבה יותר עדינה: בלי מאמצי שכנוע, בלי לחץ ישיר ובלי רגע אחד שאפשר להצביע עליו.
בגיל ההתבגרות, הצורך בהשתייכות הוא אדיר. ילדים ונוער שמים לב כל הזמן למה שהחברים עושים ומה נחשב חלק מההווי של הקבוצה. אם העישון הוא חלק קבוע מהזמן המשותף, השאלה היא לא רק "האם אני רוצה לעשן?", אלא גם "האם אני רוצה להיות חלק מהקבוצה?"
כשהמצב הזה חוזר מדי יום בבית הספר, הסיכוי להתנסות עולה.
מה הורים יכולים לעשות?
מול בית הספר
חשוב לדעת שעישון אסור על פי חוק בכל שטח בית הספר וגם בטווח של עשרה מטרים מהשער. האיסור חל על כל מוצרי הטבק והניקוטין, וגם על פעילויות של בית הספר כמו טיולים, מסיבות והסעות.
מה כדאי לבדוק:
- נוהל ברור – האם לבית הספר יש דרך מסודרת וברורה להתמודד עם עישון בקרב תלמידים?
- דוגמה אישית – האם צוות החינוך מקפיד לשמש דוגמא חיובית לתלמידים ולא לעשן בשטח בית הספר ובפעילויות בית ספריות?
- מוקדי עישון – האם הצוות מכיר את המקומות שבהם תלמידים מעשנים ופועל בהם באופן עקבי?
- מניעה, ולא רק אכיפה – האם מתקיימת בבית הספר פעילות שעוסקת בהשפעה חברתית, בקבלת החלטות ובכישורי חיים.
המטרה היא לא רק להגיב למקרים של עישון, אלא לצמצם את הנוכחות שלו במרחב בית הספר ואת המקום שהוא תופס בשגרה של התלמידים.
מול הילדים
- להתעניין במה שקורה סביבם – במקום להתחיל ב"ניסית לעשן?", אפשר לשאול: "יש אצלכם הרבה שמעשנים בבית הספר?", או "איך מתייחסים אצלכם למי שלא מעשנים?". שאלות כאלה מאפשרות להבין את המצב בלי להפוך את השיחה לחקירה.
- לדבר על ההשפעה החברתית – כדאי לדבר על הרצון להיות חלק מהחבורה ועל הקושי לבחור אחרת כשהעישון הוא חלק ממה שעושים יחד. אפשר לשאול: "אם החברים יוצאים לעשן בהפסקה, אפשר להישאר איתם בלי לעשן?" או "מה עושים אצלכם אם לא רוצים לעשן?"
- לעזור להחזיר פרופורציות – אם עולה בשיחה המשפט "כולם מעשנים", כדאי לבדוק אותו יחד. מי זה "כולם"? כמה באמת מעשנים וכמה לא? לפעמים קבוצה קטנה ונוכחת מאוד יכולה ליצור תחושה שעישון הוא הנורמה, גם כשהרוב לא מעשנים.
המטרה היא לא לקבל תשובות "נכונות", אלא להבין איך הדברים נראים מהצד שלהם ולתת מקום לדבר על הסקרנות, השייכות והמצבים החברתיים שהם פוגשים בבית הספר.
עישון בבית הספר ובסביבתו לא צריך להפוך לעוד חלק מהנוף שילדים מתרגלים אליו. ככל שמזהים מוקדם יותר איפה הוא נוכח ופועלים לצמצם אותו, כך אפשר להפחית את החשיפה, את הנגישות ואת התחושה שעישון הוא פשוט חלק מהחיים בבית הספר.
