רשתות חברתיות ומלכודת הניקוטין: מה הילדים פוגשים בפיד

החשיפה הראשונה של ילדים ונוער למוצרי טבק וניקוטין לא תמיד מתחילה כשהם מחזיקים סיגריה, וייפ או נרגילה ביד. לפעמים היא מתחילה הרבה קודם על מסך הטלפון.
זה קורה ברגעים הכי יומיומיים בפיד: בסרטון טיקטוק קצבי, בסטורי של חברים, אצל משפיענים, או בתמונה שנראית אגבית לגמרי. התכנים האלה מגיעים עטופים בבדיחה, בטרנד או ברגע של “לייף סטייל”. בלי שלט אזהרה ברור. בלי שמישהו אומר במפורש “תנסו”. פשוט עוד תוכן בדרך.
חשוב לעצור רגע ולדבר על זה

Social media and smoking 1 (2)

יותר זמן ברשתות, יותר סיכון לעישון

הקשר בין מה שילדים ונוער רואים במסך לבין מה שעלול לקרות אחר כך כבר לא נשען על תחושת בטן של הורים. מחקרים רבים מהשנים האחרונות מצביעים על אותו כיוון: חשיפה לתכני עישון, טבק וניקוטין ברשתות החברתיות קשורה ליותר סקרנות, יותר פתיחות להתנסות ויותר שימוש בפועל. בסקירת מחקרים רחבה שפורסמה ב־JAMA Pediatrics נמצא כי ילדים ונוער שנחשפו לתכנים כאלה היו בסיכון גבוה בערך פי שניים להשתמש במוצרי טבק וניקוטין, לעומת מי שלא נחשפו. מחקרים נוספים מצאו שגם זמן השהייה ברשתות משנה: ככל שילדים ונוער מבלים שם יותר זמן, כך עולים הסיכויים לעישון ולשימוש במוצרי טבק וניקוטין כולל סיגריות, סיגריות אלקטרוניות ועוד.
חשוב לדייק: לא כל חשיפה מובילה לשימוש. לא כל צפייה בסרטון גורמת להתחלת עישון. אבל ילדים ונוער לא חיים מול סרטון אחד. הם חיים בתוך רצף של תכנים, המלצות, שיתופים, תגובות ואלגוריתם שלומד מהר מאוד מה מעורר עניין.

לפני ההתנסות מגיעה הסקרנות​

לפני שיש התנסות, יש רגע קטן של עניין. וייפ צבעוני שמצולם מקרוב, ענן עשן בסרטון, טעם שנשמע כמו ממתק, נרגילה שמופיעה ברקע של מסיבה, כל אלה לא צריכים להגיד “תנסו”. הם עושים משהו אחר: גורמים לילדים ולנוער לעצור רגע. כל רגע כזה מגרה ומגביר את הסקרנות – “מה זה בכלל?”, “איזה טעם יש לזה?”. כשאותו גירוי חוזר על עצמו, הוא כבר לא נשאר מחוץ לעולם שלהם. הוא מתחיל להפוך לרעיון שאפשר לדמיין, לדבר עליו, לשאול עליו ואולי גם לנסות. זה משמעותי במיוחד אצל ילדים ונוער שעדיין לא התנסו.
במילים פשוטות: הרשתות לא תמיד דוחפות ישירות לעישון. לפעמים הן עושות את הצעד הראשון והמסוכן יותר – הן הופכות מוצר ממכר ומזיק למשהו שמסקרן לבדוק.

כשמוצרים ממכרים מתחילים להיראות כמו חלק מהחיים​

כשמוצרי טבק וניקוטין מופיעים בפיד בתוך תכנים שנראים רגילים, גם העישון עצמו מתחיל להיראות פחות מרתיע. לא כי מישהו אומר שהוא בטוח, אלא פשוט כי הוא שם: ליד פרצופים מוכרים, באווירה קלילה, בתוך רגעים חברתיים ושמחים.

ככה מוצר ממכר ומזיק מקבל עטיפה חברתית שהופכת אותו ללגיטימי בעיני ילדים ונוער. הוא כבר לא נראה כמו החלטה משמעותית או מסוכנת, אלא כמו פרט קטן בתוך תמונה מוכרת. עוד אביזר. עוד רגע. עוד משהו שקורה סביב כולם.

האשליה ש“כולם עושים את זה”​

הפיד לא מציג לילדים ונוער תמונת מציאות מאוזנת. הוא מציג עוד ממה שגרם להם לעצור, סקרן אותם, הצחיק אותם או גרם להם להישאר עוד כמה שניות על המסך. אם תמונה של חבורה שמעשנת נרגילה או סרטון טרנדי של מישהי שעושה צורות מעשן של סיגריה אלקטרונית תפסו את תשומת הלב, האלגוריתם יציף אותם בתכנים דומים עד שתיווצר האשליה שזה נמצא בכל מקום: אצל חברים, אצל משפיענים, במסיבות, בבדיחות, בטרנדים.

עבור ילדים ונוער, התחושה ש“כולם עושים את זה” לא רק מרדימה חששות, היא גם לוחצת על אחד הכפתורים הרגישים ביותר בגיל ההתבגרות: הרצון להשתייך והפחד להישאר בחוץ. כאן הפיד מפסיק להיות רק חלון צפייה והופך ללחץ חברתי שקט. לא חייבים להציע לילדים לעשן כדי לגרום להם להרגיש שכדאי לפחות לדעת על מה כולם מדברים.

הפרסום שנכנס מהדלת הצדדית​

בישראל אסור לפרסם מוצרי טבק וניקוטין, אבל ברשתות החברתיות לא תמיד צריך מודעה רשמית כדי שמוצר יקבל חשיפה.
לפעמים הוא מופיע כבדרך אגב, על השולחן, ביד, בתיק, במסיבה, כחלק מסרטון מצחיק או בתוך שגרת “לייף סטייל” מצולמת היטב. בלי סלוגן. בלי מודעה. בלי תחושה שמישהו מנסה למכור משהו. וזה בדיוק מה שמטשטש את הגבול. ילדים ונוער לא תמיד יודעים אם הם רואים רגע אמיתי, שיתוף אישי, תוכן ממומן, קידום סמוי או פשוט עוד ניסיון לגרום למוצר להיראות נוכח ומקובל.

כשהמוצר מופיע אצל דמות שילדים ונוער עוקבים אחריה, הוא לא נתפס כמו מסר מסחרי. הוא מקבל קרבה, אמינות וחותמת חברתית. לא “מוכרים לי מוצר”, אלא “זה משהו שאנשים שאני עוקב אחריהם מכירים”. וזה לא משתנה גם כשמדובר במוצר ממכר ומזיק. לא במקרה תוכן שמגיע מסלבריטאים ומשפיענים נקשר לעלייה בפתיחות לשימוש בטבק או בסיגריות אלקטרוניות.

אז מה עושים עם כל זה בבית?​

הורים לא יכולים לראות כל סרטון, לעצור כל סטורי או לדעת מי בדיוק הופיע היום בפיד של הילדים. זו לא המטרה. המטרה היא לעזור לילדים ולנוער לפתח חשיבה ביקורתית, לא לקבל כל תמונה, טרנד או משפיען כמובן מאליו. לשאול מי עומד מאחורי התוכן, למה המוצר מופיע שם, מה לא מספרים, ומה מנסים לגרום להם להרגיש.

אפשר לפתוח את זה בשיחה פשוטה:
– “יוצא לך לראות ברשת תכנים על וייפים, נרגילה או עישון?”
– “איך מציגים את זה שם?”
– “זה נראה לך כמו משהו אמיתי או כמו ניסיון לגרום לזה להיראות מגניב?”
– “מה לדעתך לא רואים בסרטון כזה?”

השיחה לא צריכה להיות חקירה, וגם לא הרצאה. היא יכולה להתחיל מסקרנות אמיתית לגבי מה שעובר בפיד, ולהמשיך במסר ברור בבית: מוצרי טבק וניקוטין הם לא דבר רגיל, לא מגניב ולא קליל. אלה מוצרים רעילים, מזיקים וממכרים, גם כשהם עטופים בצבעים, טרנדים, הומור או אנשים מוכרים.

אי אפשר לשלוט בכל מה שמופיע לילדים ונוער במסך. אבל אפשר לעזור להם לא להישאר לבד מול זה: לשאול מי עומד מאחורי התוכן, לזהות מה מנסים למכור להם, ולזכור שגם כשהפיד גורם לעישון להיראות כמו חלק מהחיים, מוצרי טבק וניקוטין עדיין נשארים ממכרים ומזיקים.

ידע זה כוח

רוצה מידע עדכני, אמין ומתוקף על מוצרי הטבק והניקוטין שמפתים את הילדים ובני הנוער ועל התעשייה המניפולטיבית שמאחוריהם?

חשוב לך לדעת מה אומרים החוקים, המחקרים ואיך להתמודד עם המצב המורכב הזה באופן יעיל?

אנחנו מזמינים אותך להצטרף לניוזלטר שלנו ולהישאר עם האצבע על הדופק.