זה נראה כמו משחק, מריח כמו מסטיק, נמכר ליד בית הספר – אבל בפועל מדובר במוצרים ממכרים ומסוכנים. מחקר חדש חושף איך נוער בישראל תופס את עולם העישון, ומה המשמעות עבור ההורים.
הגדרות חדשות: מה זה אומר "לעשן"?
בעבר, התשובה לשאלה אם מישהו מעשן הייתה פשוטה – כן או לא. היום התמונה מורכבת הרבה יותר. נוער שמעשן נרגילה רק במסיבות, משתמש בסיגריה אלקטרונית פעם בשבוע או מתנסה "רק לפעמים" – לא תמיד מגדיר את עצמו כמעשן.
כפי שהסביר נער מבית דגן, "גם מי שמעשנים זה לא מעשנים קבוע… רק קונים את זה למסיבה, או לוקחים שאיפה מדי פעם, כמה פעמים ביום, לא יודע. אבל אף אחד לא צורך את זה באופן קבוע. זה פעם ב… כזה, כשיוצאים". נער צעיר יותר מרמת השרון הוסיף: "האמת שאני לא ממש מעשן… אני מעשן כזה פעם ב… שלוש פעמים בשבוע, לא ממש קבוע".
במילים אחרות, עצם ההגדרה של עישון השתנתה: היא כבר לא שחור־לבן, אלא תלויה בתדירות השימוש, בסוג המוצר ובאיך שזה נתפס חברתית.
זה לא סיגריה, זה משהו אחר
סיגריות אלקטרוניות (או "וייפ", כפי שהנוער קורא להן) נתפסות אצל רבים כמשהו שונה לחלוטין מסיגריה רגילה. "לא עישנתי סיגריה רגילה. עישנתי וייפ… זה בסדר. זה לא כמו סיגריה רגילה. זה לא רע", אמרה נערה מנהריה. התחושה הזו מתחזקת בזכות הצבעים, העיצובים והטעמים, שיוצרים רושם של מוצר קליל ותמים, כמעט כמו ממתק. נער מעפולה תיאר את זה במילים אחרות: "יש טעמים של מסטיק, של ענבים, של תות. זה בכלל לא מרגיש כמו לעשן".
השפעה חברתית – הכוח שמושך פנימה
לצד הסקרנות, הגורם החזק ביותר שמוביל נוער להתנסות היא השפעה החברתית והחשש להישאר בחוץ.
"ניסיתי סיגריה אלקטרונית בלחץ חברתי בטיול שנתי…" סיפרה נערה מנהריה.
נער אחר מרמת השרון, הודה: "הסביבה מאוד משפיעה. כאילו, אם עכשיו 99% מהחברים שלי היו עושים את זה, אז אני יודע שהבית שלי היה צריך ממש לדחוף אותי לא לעשות את זה, אבל רוב הסיכוי שאני אעשה את זה".
עבור רבים, לא להצטרף פירושו להפסיד חלק מהשייכות החברתית – ולכן הם מעדיפים "לזרום", גם אם בפנים הם מתלבטים.
כולם עושים את זה?!
אחד המיתוסים החזקים ביותר אצל נוער הוא ש"כולם עושים
את זה". התחושה הזו עולה שוב ושוב בשיחות – כאילו עישון הוא ברירת המחדל. "כל החברים שלי מעשנים, לא מכירה אחת או אחד שלא ניסו… אז גם אני ניסיתי כמה פעמים", אמרה נערה ממודיעין. נערה נוספת מאילת תיארה חוויה דומה: "נדיר למצוא כאילו אנשים שלא מעשנים פה. ממש ממש נדיר".
התחושה שהשימוש הוא בגדר "נורמה" מחזקת את הרצון להצטרף.
איך נוער מצדיק את העישון
כדי להצדיק את העישון ולטשטש את הבעייתיות הנוער מאמץ אמירות שמרגיעות אותו.
נערה מרמת גן הסבירה: "טוב זה וייפ זה לא נחשב כמו סיגריה, זה סתם עוד משהו, אני מעשנת עשן בטעמים". נערה מאריאל הוסיפה: "נראה לי שסיגריות אלקטרוניות פחות מזיקות…". וגם נערה ממודיעין אמרה בביטחון: "אני יודעת שזה לא לטווח הרחוק, אני יודעת שאני אפסיק בשלב מסוים".
כשאין גבול – ואין מי שיאכוף אותו
החוק בישראל אוסר לחלוטין למכור מוצרי טבק וניקוטין לקטינים – אבל השיחות עם הנוער חושפות מציאות אחרת לגמרי. בפועל, האכיפה כמעט לא קיימת. "אני יכול להגיד שלא שמים לב לזה. יש לי חברים שהולכים לקיוסק ואפילו לא מבקשים מהם תעודת זהות… חד משמעית", סיפר נער מרמת השרון.
בנוסף עניין הנגישות חזר ועלה מספר פעמים או כפי שתיאר זאת נער מעפולה: "אני יכול ללכת עכשיו לכל קיוסק. מספיק לבקש ויתנו לי קופסא או וייפ או מה שתרצה. הכל כל כך נגיש אלינו. זה מפתיע כמה קל להשיג היום סיגריות, וייפים…" .
מחשיפה להתמכרות
מהעדויות של הנוער כמו גם ממחקרים רבים אחרים עולה מסלול שחוזר על עצמו:
- חשיפה – מוצרי העישון נמצאים בכל מקום. רואים אותם, שומעים עליהם, נתקלים בהם שוב ושוב
- התנסות – "רק פעם אחת", "רק במסיבה", "רק…."
"זה התחיל מכזה טוב בא לי לנסות, סבבה. אתה מנסה. ואז אתה אומר אה וואו, זה לא היה כל כך גרוע. אז אתה קצת משתעל. טוב, תביא עוד אחד, ועוד אחד, ועוד אחד", תיאר נער מרחובות. - שימוש קבוע והתמכרות – בלי לשים לב, ההתנסויות מצטברות וסוללות את הדרך להתמכרות. כמו שתיארה את זה נערה ממודיעין "נגיד יש לי מחר מסיבה. אני אצא למסיבה הזו, וסביר להניח שאני אעשן. למרות שהפסקתי…"
מה הורים יכולים לעשות?
הציטוטים בדוח חושפים את הפער בין איך שהנוער רואה את השימוש במוצרי טבק וניקוטין לבין מה שקורה בפועל. לכל הורה יש יכולת ממשית לצמצם את הפער הזה – ואולי אפילו לסגור אותו.
הסקר השנתי האחרון של המיזם למיגור העישון (2025) מראה עד כמה להורים יש כוח אמיתי: 38% מהנוער ציינו שההורים ובני המשפחה הם הדמויות המשפיעות ביותר שיכולות לגרום להם לשקול להפסיק לעשן – יותר מכל גורם אחר. לשם השוואה, רק כרבע ייחסו השפעה לחברים, וכל יתר הדמויות (מורים, רופאים, אנשי ציבור, מובילי דעת קהל) משתרכות הרחק מאחור אם בכלל.
ארבע פעולות פשוטות שיכולות לעשות את ההבדל:
- לעזור לבחור אחרת – באמצעות שיחה מתמשכת שנותנת ידע וכלים לעמוד מול פיתויים ולקבל החלטות בריאות יותר.
- להקשיב באמת – בלי לקטוע, בלי לשפוט, ועם סקרנות אמיתית למה שהנוער מרגיש וחושב.
- להבין את נקודת המבט שלהם – איך הם תופסים את העישון בחיי היום-יום ובחברה שסביבם.
- להראות את התמונה הגדולה – כמה באמת מעשנים, מהם הנזקים הבריאותיים, איך המוח המתפתח נפגע, ואילו מניפולציות מפעילה התעשייה כדי להפוך אותם ללקוחות לכל החיים.
