החדשות הטובות: יש לנו יכולת להשפיע!
למה קריטי לפעול עוד לפני שזה קורה?
כי ברגע האמת, אין זמן לחשוב. כשהילדים נמצאים בהפסקה, במסיבה או בדרך הביתה עם חברים, נזקי בריאות עתידיים או מסרים חינוכיים לא מעסיקים אותם. מה שכן מעסיק אותם זה הסקרנות, הרצון להשתייך, לא להיות חריגים, ולא להישאר מחוץ לקבוצה. עבודת הכנה משותפת בבית בונה אצלם מנגנוני תגובה פנימיים, שהופכים למצפן בדיוק ברגעים האלו כשאנחנו לא שם כדי להדריך אותם.
ארגז הכלים: פתרונות פשוטים ליישום יומיומי
כלים הם דבר חשוב, אבל הבסיס להכל הוא השיחה. לפני שצוללים לפתרונות, חשוב לייצר שיח פתוח וכנה על מוצרי טבק וניקוטין שלא מבוסס על שיפוטיות או הפחדה, אלא על הקשבה והבנה של איך העישון נתפס בעיניים שלהם. פשוט לדבר על הנושא, להכניס אותו לשיח המשפחתי, וליצור מרחב שבו הילדים יודעים שהם יכולים לפנות אליכם גם כשקורה משהו ולא רק בדיעבד.
אחרי שביססנו את השיח אפשר לעבור לכלים עצמם. כאן המפתח הוא התאמה אישית: ככל שכלי ירגיש טבעי יותר לילדים, כך גדל הסיכוי שהם באמת ישתמשו בו ברגע האמיתי. לכן חשוב לבחור את הכלים יחד, מתוך הקשבה למה שמתאים לילדים שלכם ולמקום שהם נמצאים בו.
- תסריט שיחה מוכן מראש
לא מעט ילדים ונוער מתנסים בעישון פשוט כי “לא היה להם נעים”. תרגול מוקדם של משפטים קצרים, כאלה שסוגרים את הסיטואציה בלי הסברים מיותרים, יכול לעשות הבדל גדול. כשהתשובה כבר מוכנה בראש, הרבה יותר קל לשלוף אותה ברגע האמיתי.
הצעות למשפטים: “אני פחות בקטע”, “לא תודה, זה עושה לי בחילה”, “עזוב, זה חונק אותי”. - שינוי דינמיקה בשיחה
יש ילדים שמתקשים להגיד "לא" באופן ישיר, במיוחד מול חברים, כשהסירוב מרגיש כמו עימות. שינוי קטן בסיטואציה יכול להוריד את הלחץ בלי להיכנס להסברים. יוזמים פעולה אחרת שמסיטה את הקשב ומשנה את האווירה.
רעיונות לשינוי: “בואו נלך רגע לקנות שתייה”, “מישהו ראה איפה שמתי את התיק?”, “יאללה, מי בא איתי החוצה?”. - משפט פנימי (עוגן)
ברגעים של לחץ חברתי הגבולות האישיים נוטים להיטשטש. משפט קצר שחוזר בראש יכול לעזור לעצור ולהיזכר בבחירה שנעשתה מראש.
דוגמאות לעוגנים אפשריים: "זה לא שווה את זה", "זה לא מתאים לי", או פשוט – "הבחירה היא רק שלי". - שימוש במידע ככוח
לפעמים סירוב ישיר מרגיש לא נעים או מעורר ויכוח. במצבים כאלה, משפט קצר שמבוסס על ידע כללי יכול לתת מענה בלי להיכנס להסברים ובלי להישמע מטיף. זה לא נאום ולא ניסיון לשכנע אחרים, אלא דרך פשוטה לצאת מהשיחה ולהישאר עם הבחירה.
עובדות לדוגמא: "שמעתי שאף אחד לא באמת יודע מה יש בנוזל הזה, לא רוצה לקחת סיכון", או "זה סתם בזבוז כסף, יש לי דברים אחרים שאני רוצה להשקיע בהם". - שיקוף המציאות
לפעמים הלחץ נובע מהתחושה המוטעית ש"כולם עושים את זה". כדאי להסתכל על המצב בפרספקטיבה רחבה יותר ולהבין שגם אם יש כמה ילדים שמעשנים בסביבה, רבים אחרים לא. המודעות הזו עוזרת לא להיגרר אחרי הרוב הרועש ולמצוא את "קבוצת השווים".
רעיונות לנקודות מבט: להסתכל סביב ולזהות מי עוד לא מעשנים, או לחשוב על כל המעגלים החברתיים שבהם עישון בכלל לא נוכח. - גיבוי חברתי
לעמוד לבד מול לחץ חברתי ומול הפחד לצאת "שונה" זו משימה מורכבת. הרבה יותר קל לסרב כשיש חבר או חברה קרובים שנמצאים ליד ומעניקים ביטחון וגיבוי.
אפשרויות ליצירת הביחד: לקבוע מראש שמגיעים יחד לאירוע, או לסכם על סימן מוסכם בוואטסאפ כשצריך גיבוי או כשרוצים ללכת. - זיהוי טריגרים
אצל רוב הילדים והנוער, ההתנסות בעישון היא לא מקרית, היא מתרחשת בסיטואציות או במצבים רגשיים די קבועים. ברגע שמזהים את התבנית הזו, קל יותר להיות ערניים ומוכנים לקראת הפעם הבאה.
למה אפשר לשים לב: האם הדחף לעשן עולה דווקא ברגעי שעמום, אחרי אימון ספורט, במסיבות, או כשתחושת הלחץ החברתי בשיאה. - רשימת תחליפים מיידית
לפעמים כל מה שצריך כדי לנצח דחף רגעי לעשן הוא פעולה חלופית קטנה שתשבור את ה"אוטומט".
ברגע שעושים משהו אחר, המוח משתחרר מהמיקוד בדחף והוא דועך מעצמו.
תחליפים לדוגמא: מסטיק בטעם חזק, מים קרים, תזוזה פיזית מהמקום או כמה נשימות עמוקות. - הסכם עצמי וגבולות גזרה
הכלי החזק ביותר הוא זה שהילדים בוחרים עבור עצמם. בניגוד לכלל חיצוני שמוכתב 'מלמעלה', החלטה פנימית שנבחרת באופן אישי מחזקת את תחושת השליטה והאחריות על הגוף, והופכת את הסירוב לפשוט וברור יותר.
הסכמים לדוגמא: 'אני לא קונה מוצרי עישון בעצמי', 'אני לא רוצה לעשן לפני אימון', או 'בבית אין עישון'. - צעדים קטנים למסוגלות גדולה
התמודדות רציפה עלולה להתיש, ולכן כדאי לפרק אותה לצעדים קטנים. הצלחה במשימה מוגדרת מחזקת תחושת מסוגלות ומעודדת המשך.
צעד לדוגמה: אתגר של שבוע בלי עישון, עם חיזוק משותף בסיומו.
אז מה התפקיד שלנו כהורים?
המטרה היא לא להיות שוטרים.
מעקב, איומים ובדיקות לא באמת עוצרים את העישון – הם פשוט גורמים לילדים להסתיר ולשקר טוב יותר.
מה כן אפשר להיות?
- ערוץ תקשורת בטוח: להיות המקום שבו הם יכולים לשתף ש"הציעו לי" או "זה מסקרן אותי", בלי לפחד מהתגובה שלכם.
- אוזן קשבת, בלי שיפוט: לנסות להבין יחד מה העישון נותן להם (שקט? ביטחון? תחושת שייכות?) ולחפש חלופות שעונות על הצורך הזה.
- אלו שמציעים כלים, לא פקודות: במקום להגיד להם מה לעשות, להציע, לחשוב יחד איך מתמודדים עם זה.
